השבעה באוקטובר 2023. אני לא צריך להגיד לכם מה קרה בתאריך הארור הזה. כולנו היינו שם. החיים נעצרו. המדינה נכנסה להלם, ואז למצב מלחמה מלא. ובתוך כל הכאוס והכאב האינסופי, גם הדברים שנראים לנו הכי שגרתיים ביום-יום שלנו פשוט נעלמו. אחד מהם היה הספורט הישראלי. אני מודה, בשבוע-שבועיים הראשונים, הדבר האחרון שעניין אותי או מישהו ממכריי היה תחום הימורי הספורט בישראל. הראש היה במקום אחר לגמרי.
אבל החיים, קלישאתי ככל שזה יישמע, חזקים מהכל. והתעשייה הזו, שמגלגלת מיליארדים, לא נעלמת. היא פשוט משנה צורה. המלחמה טלטלה את שוק הבטים הישראלי, חשפה את נקודות התורפה שלו, ובעיקר שינתה את האופן שבו המהמרים הישראלים חושבים ופועלים.
הקיפאון של אוקטובר
ההלם הראשוני היה מוחלט. ליגת העל בכדורגל? הופסקה מיידית. ליגת העל בכדורסל? גם. משחקי מכבי תל אביב והפועל ירושלים באירופה? בוטלו או נדחו למועד לא ידוע. פתאום, ביום בהיר אחד, ה-"מוצר" המרכזי שעליו מתבססים כל כך הרבה מהימורי הספורט בישראל פשוט התאדה.
זה היה שיעור מאלף בכמה התעשייה הזו, במיוחד ברמה הלוקאלית, שברירית ותלויה לחלוטין בעולם החיצון ובשגרה. "ווינר", המונופול המקומי, מצא את עצמו כמעט בלי אירועים ישראליים להציע בטופס. ומה לגבי אתרי הבטים הבינלאומיים? גם הם הרגישו את זה. מהמרים ישראלים רבים אוהבים להמר על הקבוצות שהם מכירים, על הליגה "שלהם". כשזו נעלמה, נוצר ואקום.
בשבועות הראשונים, הוואקום הזה נשאר. אף אחד לא באמת חיפש על מה להמר. אנשים היו עסוקים בחדשות, במילואים, בלדאוג למשפחה. כל ניסיון של אתר הימורים לשווק את עצמו באגרסיביות היה נתקל, ובצדק, בבוז מוחלט. זה היה זמן להוריד את הראש, לשתוק, ולחכות.
ההתאוששות המוזרה: מחפשים על מה להמר
אבל אז קרה משהו. אחרי שבועיים, שלושה, חודש. אנשים היו סגורים בבתים, דבוקים למסכים ולחדשות, בחרדה מתמדת. והמוח האנושי, כידוע, לא בנוי להיות ב-100% סטרס 24/7. אנשים התחילו לחפש אסקפיזם. דרך לברוח מהמציאות האיומה, אפילו לשעה-שעתיים.
עבור חלק, זה היה נטפליקס. עבור אחרים, זה היה בישול. ועבור קהל לא מבוטל, זה היה לחזור ולבדוק מה קורה בעולם הספורט.
ופתאום, הליגה האוזבקית בכדורגל נראתה כמו אופציה סבירה. הימורים על eSports (ספורט אלקטרוני) קיבלו דחיפה. כל מה שהמשיך להתקיים כרגיל בעולם הגדול, הפך למפלט. המהמר הישראלי גילה פתאום ליגות נידחות בנורווגיה או טורנירי טניס זניחים במזרח אירופה. לא כי זה באמת עניין אותו, אלא כי זה היה הדבר היחיד שסיפק את ה-"אקשן" והרגיש נורמלי.
זה היה השלב הראשון של ההתאוששות: בריחה. בריחה מהמצב בארץ, ובריחה מהליגות המקומיות המושבתות.
.
הכדורגל הישראלי חוזר
כשהליגה הישראלית סוף סוף חזרה, זה היה הדבר הכי מוזר בעולם. משחקים בלי קהל. משחקים שהועברו למגרשים ניטרליים בצפון או במרכז. שחקנים זרים שעזבו בטריקת דלת, שחקנים ישראלים שחזרו ישר ממילואים בלי להתאמן. בקיצור, חלטורה.
ופה נוצרה בעיה רצינית למהמרים. איך אפשר לנתח משחק כזה?
אתגרי הניתוח: כשכל הסטטיסטיקות שוות לפח
כל מי שמתעסק בתחום הימורי הספורט בישראל יודע שניתוח סטטיסטי הוא הבסיס להכל. יתרון ביתיות, מומנטום קבוצתי, פציעות, כושר גופני. פתאום, כל הפרמטרים האלה נזרקו לפח.
- יתרון ביתיות? אין. המשחקים היו באצטדיונים ריקים. האווירה הייתה של משחק אימון.
- כושר גופני? בדיחה. קבוצות בקושי התאמנו. שחקנים חזרו מחודש וחצי בלי לגעת בכדור.
- סגלים? שחקני מפתח זרים ארזו וברחו. חלק מהחקנים הישראלים היו בכלל במילואים. קבוצות עלו עם הרכבי נוער.
- מצב מנטלי? איך אפשר בכלל לכמת את זה? שחקן שאח שלו בעזה או שחבר שלו נרצח בפסטיבל הנובה, הראש שלו באמת במשחק?
לדעתי, ואני אומר את זה בזהירות, להמר על ליגת העל בחודשים הראשונים לחזרתה היה הימור נטו. כמו לזרוק מטבע. אפס יכולת ניתוח אמיתית. זה היה נטו בשביל "להרגיש" משהו, לתמוך בקבוצה שלך מרחוק, אבל לא מתוך היגיון אנליטי. הרבה מהמרים כבדים פשוט ויתרו מראש על הליגה הישראלית בתקופה הזו, ובצדק.
הזווית של אתרי ההימורים: בין ביזנס לסולידריות
בצד השני של המשוואה נמצאים האתרים עצמם. גם הם היו צריכים לנווט במציאות מורכבת. מצד אחד, זה ביזנס. אנשים רוצים להמר, והם צריכים לספק את הפלטפורמה. מצד שני, לשדר "עסקים כרגיל" במדינה שנלחמת על חייה זה מתכון לאסון תדמיתי.
ראינו שתי תגובות עיקריות. הראשונה, דממה שיווקית. רוב האתרים הגדולים (הבינלאומיים שמכוונים לישראל) הפסיקו כמעט לחלוטין את הקמפיינים האגרסיביים. בלי פרסומות קופצות, בלי מבצעי הפקדה מפוצצים. הם הבינו שזה פשוט לא הזמן.
בואו נדבר תכלס, זה לא נבע רק מטוב לב. בחדרי הישיבות במלטה ובקפריסין, איפה שרוב החברות האלה יושבות, המספרים דיברו. השוק הישראלי, שהוא שוק רווחי מאוד, פשוט קפא. זה לא רק עניין תדמיתי, זה בור של עשרות מיליוני שקלים בהכנסות שפשוט נעלם בן לילה. הפאניקה שם הייתה כנראה לא פחות גדולה מהבלבול כאן, רק מסיבות אחרות לגמרי. מנהל שיווק שרגיל לשפוך כסף על קמפיינים בישראל פתאום נאלץ לעצור הכול.
זה היה שיעור מאלף בניהול סיכונים עבורם. הם גילו עד כמה השוק הישראלי תלוי באופן מוחלט באירועים מקומיים. כנראה שמאחורי הקלעים, הם התחילו מיד לחשוב איך הם "מחנכים" מחדש את המהמר הישראלי להמר יותר על ליגות בינלאומיות, כדי לפזר את הסיכון. כי בסוף, הסולידריות חשובה, אבל המאזן החשבונאי חשוב יותר.
התגובה השנייה הייתה ניסיון להפגין סולידריות. חלק מהחברות תרמו כספים, אחרות שמו באנרים של תמיכה. התרומות והבאנרים היו מהלך חכם. זה "קנה" להם שקט תעשייתי. זה אמר ללקוח הישראלי 'אנחנו איתכם, אבל היי, המשחק של ארסנל עוד שעה, אז אולי תרצו לברוח קצת?'. זה היה איזון עדין בין אמפתיה לבין שמירה על המנוע העסקי. ובתכלס, זה עבד להם. הם נתפסו כרגישים, וכשהשוק התחיל להתעורר, הלקוחות חזרו אליהם ולא הרגישו שהם בוגדים בערכים כלשהם.
"ווינר", כגוף ממלכתי-למחצה, היה כמובן בפוזיציה עוד יותר רגישה, וגם שם עיקר הפעילות עברה לניוטרל תקשורתי, תוך הדגשת החשיבות של חזרת הספורט לשגרה (גם אם זו שגרה מדומיינת).
מה השתנה בדפוסי ההימורים של הישראלי הממוצע?
אז איך כל זה השפיע על מה שהמהמר הישראלי שם בטופס? אין לי גישה לנתונים הפנימיים של האתרים, אבל מהשיחות שלי עם אנשים בתחום ומהתחושה הכללית בשוק, אפשר בהחלט לשרטט כמה מגמות ברורות. זה לא מדע מדויק, אבל זה כנראה די קרוב למציאות:
- בריחה מוחלטת לליגות הגדולות: אם פעם היחס בין הימורים על הליגה הישראלית לפרמיירליג היה, נניח, 40-60, אני מניח שהוא צנח ל-10-90. אנשים רצו נורמליות. הם רצו להמר על מנצ'סטר סיטי, ריאל מדריד ועל ה-NBA.
- ירידה דרסטית בסכומים הממוצעים: זה אולי השינוי הכי גדול. אנשים המשיכו להמר בשביל ה-"אקשן", אבל חוסר הוודאות הכלכלי (מאות אלפי אנשים בחוסר וודאות, עסקים שנסגרו, עתיד מעורפל) גרם לרוב המוחלט להוריד את גודל הבט. הרבה פחות "אול-אין" על משחק, והרבה יותר טפסים ב-10 ו-20 שקל, בקטנה. רק כדי שיהיה למה לחכות.
- עלייה חדה בהימורי In-Play (לייב): זה הגיוני לגמרי. כשהניתוח המקדים (Pre-match) כמעט בלתי אפשרי בגלל כל המשתנים שציינתי, הרבה מהמרים פשוט עברו להמר בלייב. לראות את המשחק, להרגיש את המומנטום, ולהחליט באותו רגע. זה הימור שמבוסס פחות על סטטיסטיקה ויותר על תחושת בטן וקריאת משחק.
- חיפוש אובססיבי אחרי "בטוחים": בתקופה של כאוס, אנשים מחפשים ודאות. ראינו פחות רדיפה אחרי יחסים מפוצצים ויותר ניסיונות לתפוס "דאבל" או "טריפל" על פייבוריטיות ברורות בליגות הגדולות. העיקר להרגיש ניצחון קטן, לקבל בוסט מורלי קטן.
- הפסקה מוחלטת: ואי אפשר להתעלם מזה. קבוצה לא מבוטלת של מהמרי פנאי, כאלה ששולחים טופס פעם בשבוע, פשוט עצרה. לגמרי. הראש לא היה שם, הכסף הלך למקומות חשובים יותר.
- זליגה חזקה לקזינו אונליין: וכן, צריך להגיד גם את האמת הזו. מי שחיפש אקשן מיידי שלא תלוי בלו"ז משחקים או במצב ביטחוני, מצא אותו בקלות במקומות אחרים. סלוטים, בלאק ג'ק, רולטה. המשחקים האלה זמינים 24/7, הם לא מושפעים ממלחמות, והם מספקים ריגוש מיידי. סביר להניח שאתרי הקזינו ראו עלייה משמעותית בפעילות מצד משתמשים ישראלים בתקופה הזו.
העתיד של הימורי הספורט בישראל
אנחנו עדיין לא לגמרי "אחרי", והשגרה עדיין לא באמת יציבה. אבל הספורט חזר, פחות או יותר. הקהל חוזר למגרשים, ושוק ההימורים מנסה להתייצב.
השאלה הגדולה היא מה יישאר איתנו מהתקופה הזו. לדעתי, שוק הימורי הספורט בישראל יעבור נרמול, זה בטוח. אנשים יחזרו להמר על הליגה המקומית. אבל משהו נסדק. האמון ביציבות של הליגה הישראלית כ-"מוצר הימורים" אמין נפגע. ייקח זמן עד שמהמרים ירגישו בנוח לשים סכומים גדולים על משחק בין שתי קבוצות ישראליות, בידיעה ששום דבר לא באמת צפוי.
סביר להניח שהמגמה של התמקדות בליגות הגדולות תישאר חזקה יותר מבעבר. המהמר הישראלי הבין (או גילה מחדש) שיש עולם שלם בחוץ, והוא הרבה יותר יציב וקל לניתוח מהביצה המקומית המטורפת שלנו.
האם הרגולציה תשתנה?
רבים שואלים אם המלחמה תשנה משהו בגישה של המדינה לתחום. האם נראה פתיחה של השוק לתחרות? האם תהיה אכיפה מוגברת נגד אתרים בינלאומיים?
האמת? בספק גדול.
למדינה יש כרגע בעיות גדולות פי מיליון על הראש מאשר הרגולציה של הימורי הספורט בישראל. התקציב בגירעון ענק, הביטחון בראש סדר העדיפויות. הדיון על פתיחת השוק, שהוא דיון מורכב וטעון, יידחה כנראה בעוד כמה שנים טובות. הסטטוס-קוו הנוכחי – מונופול של "ווינר" מצד אחד, ושוק אפור ומשגשג של אתרים בינלאומיים מצד שני – כנראה יישאר איתנו בדיוק כפי שהוא. אין לאף אחד לא זמן, לא כוח ולא אינטרס פוליטי לגעת בזה עכשיו.
בסופו של יום, בטים הם מיקרוקוסמוס של החיים. הם צריכים שגרה, הם צריכים סדר, הם צריכים שהעולם יתנהל פחות או יותר על מי מנוחות. המלחמה הזכירה לכולנו, ובעיקר למי שחי את התחום, ששום דבר מזה לא מובן מאליו. זה היה שיעור כואב בפרופורציות.
ועכשיו? עכשיו מנסים לאט לאט לחזור ולנתח את הליין על הפועל חיפה מול בני סכנין, ולקוות שזה הדבר הכי דרמטי שנתעסק איתו השבוע.
