ריקודים, פרפרים ודבורים, הם אחד מסימני ההיכר הגדולים ביותר של מוחמד עלי שנחשב למתאגרף הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם,. בעוד רבים אף רואים בו, את הספורטאי הגדול ביותר בכל הזמנים.
עלי היה דמות מעוררת השראה ומודל כבר בתחילת דרכו, ולא רק בזכות ההישגים המופלאים בהיבט הספורטיבי, אלא מכיוון שהשמיע קול ונאבק בלי חשש למעמדו ועתידו, למען החלשים, למען הסובלים מאפלייה ומנוצלים, בכלל העולם ובקהילה השחורה בפרט.
קסיוס קלי או מוחמד עלי
ההשפעה של מוחמד עלי, הגיעה אפילו למערכון של הגשש החיוור משנת 1972, שנקרא קסיוס קליי נגד חלפון. המערכון נכתב בהשראה דמותו של מוחמד עלי, ששמו הקודם, השם בו נולד, היה קסיוס קליי.
את השם "מוחמד עלי" נטל לעצמו קסיוס קליי בשנת 1964, לאחר שהצטרף לאומת האסלאם בהשראת מורו הרוחני, מלקולם אקס.
נראה שבחירת השם נבעה מכמה סיבות, קסיוס ביקש להעביר מסר על התנתקות מכבלי העבדות שהאמין כי שחורים רבים סוחבים איתם והוא ראה בשם קסיוס שם של עבדים. בנוסף, קליי שלא היה צנוע במיוחד בכל מה שקשור ליכולת האיגרוף שלו (הכריז על עצמו שהוא הכי גדול וניבא מתי היריב שלו יפול לקרשים), ראה בעצמו מתאגרף ייחודי ועילוי וזה התחבר למשמעות השם מוחמד עלי שהוא "יקיר האל".
הגילוי של העילוי
בהיותו נער צעיר כבן 12, פגש מוחמד עלי, אז כאמור בשם קסיוס קליי, שוטר שהמליץ לו להתנסות באיגרוף. עלי קיבל את ההצעה והצטרף למועדון איגרוף מקומי בקנטקי, שם עשה חיל ולמעשה עד הגעתו לגיל 18 הספיק להתאגרף ב- 108 קרבות, מהם ניצח 100.
בשנת 1960, הגיע הגילוי הגדול, עלי זכה במדליית זהב באולימפיאדה ברומא (אם כי במשקל חצי כבד).
ריקוד, פרפרים ודבורים
סימן ההיכר הגדול ביותר של מוחמד עלי ברמה המקצועית של האגרוף, היה סגנון התנועה שלו במהלך הקרבות. עלי עצמו, תיאר את סגנונו כסוג של תנועה מהירה דמוי ריקוד, שלא מאפשרת ליריב לחבוט בו, כמו שקשה לתפוס פרפר מתעופף. במקביל לתנועה המהירה ושינויי כיוון של הריקוד, שילב עלי במהלך התנועה חבטות לגופו של היריב, להן הוא קרא עקיצות.
המעבר למשקל כבד
את תחילת דרכו המקצועית עשה כאמור עלי (עדיין תחת השם קסיוס קליי) בקטגוריית משקל חצי כבד. ככל שהתקדם ברמה המקצועית, הבין עלי שהוא יכול להתחרות, מבחינת משקל גם בקטגוריה הנחשקת והמוכרת יותר של משקל כבד ואף לנצל את המבנה הגופני שלו להיות מהיר וזריז, ביחס לאותם מתאגרפים במשקל כבד שלרוב היו מאופיינים במשקל וגודל באמת כבד.
האליפות הראשונה (מבין שלוש)
בשנת 64' גבר עלי על האלוף במשקל כבד, סוני ליסטון והפך לאלוף. ליסטון התקשה לקבל את הגזרה ודרש קרב חוזר, שאכן נערך כשנה לאחר מכן ובו הפסיד ליסטון, הפעם כבר בסיבוב הראשון ובנוקאוט. עלי החזיק בתואר במשך 3 שנים עד לפרשת הגיוס לצבא האמריקאי.
המתאבק שסירב להילחם
בשנת 1967 נדרש עלי להתגייס לצבא האמריקאי כחלק מהמלחמה בוייטנאם. עלי סירב תחת הטענה של סירוב מצפוני מטעם דת ומוסר האוסרים עליו להילחם. בחלק מהפרשנויות לסירוב נטען כי הסירוב נבע גם כמחאה כנגד השלטון הלבן, שעלי חש שמנצל את השחורים.
כך או כך, בעקבות הסירוב, עלי נשפט ונידון לחמש שנות מאסר, רישיון האגרוף שלו נשלל וגם התואר של האלוף. אולם, כפי שהיה בקרבות כך גם במציאות, עלי לא ויתר, ערער ולאחר ארבע שנים זכה בערעור, בלי לשבת בכלא.
פרשה זו, הייתה אחד האירועים המשפיעים ביותר, על המורשת שבנה והשאיר אחריו עלי, בדרך להפוך לאגדת האגרוף שהוא.
ההפסד הראשון של מוחמד עלי
בחודש מרץ בשנת 1971 חווה עלי הפסד מקצועי ראשון, כאשר הפסיד במה שנחשב לאחד הקרבות המפורסמים ביותר למתאגרף ג'ו פרייז'ר. מאז ההפסד ועד סוף אוקטובר 74' חווה עלי מספר בודד של הפסדים, אך גם הצליח לנצח בקרבות חוזרים, את פרייז'ר ונורטון להם הפסיד.
האליפות השנייה – המהומה בג'ונגל
לקראת סוף שנת 1974, נפגש עלי לקרב על התואר נגד ג'ורג פורמן שכונה גם Big George. הקרב שהתקיים בעיר קינשסה בזאיר של אז, זכה להד תקשורתי רחב בעיקר משום אישיותו הצבעונית של עלי שנהג להתלוצץ עם התקשורת, להקניט את פורמן וגם בגלל שהקרב הוכרע בנוקאוט כאשר עלי כמעט ולא סופג חבטות עקב המהירות שהפגין, אליה לפורמן לא היה מענה.
לאחר הקרב הזה כשהוא שוב האלוף, צוטט עלי כאומר, "היום ריחפתי כמו פרפר ועקצתי כמו דבורה".
האליפות השלישית
בשנת 1978, לאחר שהגן על התואר שלו עשר פעמים הפסיד אותו עלי, למתאגרף לאון ספינקס בקרב שנערך בלאס וגאס. אך עלי, כמו המורשת שלו, לא ויתר. הוא דרש קרב חוזר שאכן התקיים לאחר שבעה חודשים, בו ניצח את ספינקס והחזיר לעצמו את תואר האלוף, בפעם השלישית.
המותחן במנילה
אולי הקרב המפורסם ביותר שנערך אי פעם, מוכר גם בשם The Thrilla In Manila, הקרב השלישי בין עלי לפרייז'ר. בקרב הראשון ניצח פרייז'ר (ההפסד הראשון של עלי), בקרב השני ניצח עלי, בהחלטת שיפוט, כך שהקרב השלישי הפגיש את שניהם לקרב שיכריע מי הגדול ביותר.
לצד העניין הספורטיבי, הקרב עורר עניין רב, גם בעקבות מערכת היחסים בין המתאגרפים והקרב חרג מגבולות העניין הציבורי שאפיינה קרבות איגרוף בעבר.
טרם המפגשים ביניהם, שררה בין השנים מערכת יחסים חיובית, שכללה גם עזרה של פרייז'ר לעלי במאבקו נגד הרשויות, סביב פרשת הסירוב להתגייס. אולם, בהמשך, החל עלי לראות בפרייז'ר כמעיין משתף פעולה עם הממסד הלבן ונהג להעליב אותו ולקרוא לו בכינוי גנאי.
הקרב עצמו היה קרב אפי. הטמפרטורה באולם הלא ממוזג הייתה מעל 40 מעלות, הקרב שתוכנן ל- 15 סיבובים נמשך כמעט במלואו, 14 סיבובים. בתחילת הקרב, עלי היה זה שהוביל, אך בהמשך ההובלה עברה לפרייז'ר. לקראת הסיבובים האחרונים, שני המתאגרפים היו מותשים ועייפים ובקושי הצליחו להתאגרף באופן מלא.
בסיבוב ה-12 נפגע פרייז'ר בעין, כאשר התברר רק לאחר הקרב שלאורך כל הקריירה שלו כמתאגרף הייתה לפרייז'ר עין אחת שאינה רואה. בעקבות החבטה בעין הרואה וההתנפחות שלה, התקשה פרייז'ר לראות את הקרב ולמעשה התאגרף כאשר הוא כמעט עיוור. בסיבוב ה-14 מאמנו של פרייז'ר עצר את הקרב ועלי הוכרז כמנצח.
אחרי הקרב
עלי טען, כי זה היה הקרב הקשה ביותר שהוא לקח בו חלק וכי המנצח, יכל להיות באותו מידה פרייז'ר. פרייז'ר עצמו טען, שהקרב הזה הוכיח כי הטענה כנגד עלי שהוא לא מתאגרף שיודע לספוג חבטות ורק מנצח בזכות מהירות ותנועה, הופרכה.
מוחמד עלי מחוץ לזירה
לכל אורך חייו, עלי דאג להשמיע את קולו ואת דעתו בסוגיות שונות, הוא לא פחד להיפגע מכך וניצל היטב את מעמדו כמתאגרף מפורסם, לקדם את סוגיית אפליית הקהילה השחורה בארה"ב ובעולם וכן בכלל סוגיות של שוויון.
עלי גם היה מעורב רבות בעבודה עם בני נוער שחורים עד כדי כך שלעיתים נחשד על ידי הממשלה כגורם חתרני והיה נתון למעקב.
הפרישה והשנים אחריה
עלי פרש בשנת 1984 כשהוא כבר אגדת אגרוף, כאשר סיבת הפרישה שלו הייתה אבחון של מחלה הפרקינסון. מאז הפרישה ועד למותו עשה עלי פעולות רבות שמיצבו אותו כדמות בעלת השפעה ייחודית.
בשנת 1990, נסע לעיראק כדי לנסות לשחרר אמריקאים שהיו בשבי עירקי ואף הצליח לשחרר 15 מהם.
בשנת 1996, הדליק כשהוא תחת השפעה קשה של מחלת הפרקינסון את המשואה האולימפית וריגש מיליונים בעולם. באולימפיאדת לונדון 2012, היה אחד מנושאי הדגל האולימפי.
הידעתם?
לעלי נולדו 2 בנים ו- 4 בנות כשאחת מהם, לילה עלי, הפכה למתאגרפת בעצמה והגיעה להישגים יוצאי דופן. היא התאגרפה במשקל סופר בינוני ובמשקל קל-כבד והייתה אלופת העולם בשניהם ומעולם לא הפסידה קרב.
מוחמד עלי לאחר מותו
עלי נפטר ביוני 2016 כתוצאה מזיהום ועצב ירד על העולם.
באחד הראיונות לאחר הפרישה, עלי ניבא שאחריו עולם האיגרוף יחווה דעיכה משמעותית. במידה רבה הנבואה שלו התממשה. אמנם, היו אחריו מתאגרפים מוכשרים שעשו חייל גם בשמירת המעמד של המקצוע, מתאגרפים כמו: לארי הולמס, איוונדר הוליפילד, מייק טייסון, ולנוקס לואיס, אך כיום בשנות העשרים של המאה ה-21 הירידה בחשיבות ומעמד האגרוף כבד מורגשת במיוחד.
עלי ייזכר בין השאר, מכך שלא פחד להתאגרף גם כאשר היה ללא רישיון ונהג להגיע לכל מיני מקומות, גדולים וקטנים כדי להתאגרף, להראות את עצמו לקהל בכל העולם וכחלק מרצונו להשפיע.
סיכום על חייו מוחמד עלי
עלי היה ועודנו וכנראה יישאר לעד ככזה, הדמות המרכזית, כשמדברים על אגרוף במשקל כבד ואיגרוף בכלל. אין בנמצא אף אחד שיוכל ליטול ממנו את המעמד של אגדת האגרוף ואולי של הספורטאי הגדול מכולם מחוץ לזירה ובתוכה.
