קשה מאוד לכתוב על קובי בראיינט, בלי לשקוע לתחושת עצב עמוקה והבנה שרק מי שראה אותו משחק, שמע אותו מדבר, ראה אותו עם הילדות שלו, יוכל להבין את עומק הטרגיות של מותו.
"גדולתם של לוחמים לא נמדדת בהיעדר כישלונות, אלא ביכולת שלהם להתרומם שוב ושוב לאחר שנכשלו ונפלו". הציטוט הזה מיוחס לקובי בראיינט, מתאר היטב את רכבת ההרים המטורפת שעבר בחייו, את הנפילות והעליות לאורך הדרך ואת האופן בו התמודד איתם.
זכייה באוסקר
בשנת 2017, כשלוש שנים לפני מותו בתאונת מסוק, שבה נספתה גם בתו ואנשים נוספים, זכה ברייאנט בפרס האוסקר על סרטון הנפשה קצר, שהתבסס על מכתב הודעת הפרישה שלו מכדורסל.
מכתב הפרישה,מתאר את האהבה הבלתי נתפסת שלו למשחק הכדורסל ובמידה רבה, מסביר את מקור ההנעה שלו, שבמידה רבה עיצב את כל מה שעשה על המגרש וגם מחוצה לו.
מי שטרם צפה בסרט, אז מצפה לו חוויה מרגשת בקולו של קובי, במיוחד כאשר קובי כבר לא איתנו.
הדרך לפסגה
בריאנט יליד העיר פילדלפיה, נולד בשנת 1978, הוא נחשף לכדורסל ישירות מאביו שהיה שחקן מצועי ששיחק בנ.ב.א ובאירופה. את ילדותו הצעירה, העביר קובי באיטליה שם שיחק אביו ורק בהיותו כבן 14 חזרו לארצות הברית. במסגרת בית ספר תיכון, הפגין כישרון אדיר לכדורסל ואף הוביל את קבוצת התיכון שלו לאליפות לאחר 53 שנים.
הכניסה לNBA
בראיינט בחר שלא להירשם למכללה אלא להירשם ישירות לדראפט (שלב גיוס שחקנים) הנ.ב.א והוא בן 17 בלבד. בדראפט הוא נבחר כבחירה מספר 13 על ידי קבוצת שארלוט ומיד הועבר בטרייד לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס בה העביר את כל קריירת הכדורסל שלו.
בשנים הראשונות כשחקן, נתפס קובי כשחקן צעיר שנטה לשחצנות רבה שעוררה כעס ואנטיגוניזם במיוחד בקרב שחקנים ותיקים. לצד זאת, השחצנות שליוותה אותו, קיבלה גיבוי כאשר הציג יכולות משחק גבוהות ביותר שהובילו להשוות אותו כבר בהתחלה לשחקני על, ביניהם למייקל ג'ורדן, שעדיין שיחק בליגה באותם שנים.
רכבת ההרים ששמה קובי בראיינט
מערכת היחסים של קובי עם הקהל והתקשורת הייתה מורכבת. הם הניפו אותו למעלה, וגם זרקו למטה, הניפו אותו בחזרה ושוב הפילו, עד שלבסוף הגיע לפסגה העליונה, שם נשאר עד יום מותו.
מעבר לתווית השחקן השחצן המזלזל באחרים, נדבקה לקובי גם התווית של שחקן אנוכי, שחקן שלא מוסר לאחרים, שלוקח זריקות מיותרות וחסרות סיכוי וככזה שלא מסתדר עם שחקנים אחרים.
כדי להתמודד עם הטענות הללו, פיתח קובי את מושג הממבה השחור (BLACK MAMBA)
הממבה השחורה
הממבה אחד מהנחשים המסוכנים ביותר בעולם, קובי השתמש בדימוי של הממבה, כדי לתאר את המנטליות המאפיינת אותו בגישתו לכדורסל ולחיים עצמם.
קובי נהג לומר כי, בייסוד מנטליות הממבה השחורה, טמון חוסר פחד וחוסר רחמים, לצד שמירה על הביטחון העצמי והישארות נאמן למי שאתה, למרות כל המכשולים, אתגרים ומה שאחרים אומרים. אלו התכונות שקובי אימץ לעצמו, שבאמצעותן "הצדיק" את ההתנהלות שלו כשחקן מקצועי.
תקופת האליפויות הרצופות
במהלך הקריירה זכה קובי חמש פעמים באליפות, שלוש פעמים רציפות החל מעונת 1999/200 ועוד שתי אליפויות רציפות החל מעונת 2008/2009.
בשלוש האליפויות הראשונות קובי שיחק יחד עם שחקן דומיננטי אחר, שאקיל אוניל. על תקופה זו, במידה רבה מתקיים ויכוח על שם מי רשומות האליפויות הללו? לכולם היה ברור שלבד אף אחד מהם לא היה יכול לקחת שלוש אליפויות.
ולמרות הוויכוח, האליפויות הללו העלו את מעמדו של קובי ומיתגו אותו כשחקן לסגירת משחקים צמודים, אך גם האירו נקודות שליליות סביב היחס שלו לשחקנים, האגו הגדול והאנוכיות שמלווה אותו כל השנים. הדברים הללו קיבלו חיזוק, כאשר התבררה רמת הסכסוך האישי בין קובי לשאקיל, שהובילה להחלטה של הנהלת הלייקרס להיפרד מאוניל ולשים את כל יהבה על בראיינט.
שתי האליפויות
ההחלטה של הלייקרס ללכת עם בריאנט, למרות כל המטען שהוא מביא, הייתה נכונה, שכן בעונת 2008/2009 הוא הוביל את הלייקרס כמנהיג הבלתי מעורער שלה לאליפות ולאליפות בעונה שאחר כך. אליפויות אלו, העלו את מעמדו עוד יותר והפחיתו במידה רבה את הטענות כנגדו.
הפרשייה
ב -2003 "נפל" קובי לתהום עמוקה במיוחד, דווקא מחוץ למגרש. הוא נעצר על ידי המשטרה, לאחר שהוגשה נגדו תלונה על אונס של עובדת במלון בו שהה. בעקבות המעצר והתלונה, נפגע קשות מעמדו של קובי, חוזי פרסום בוטלו והוא היה תחת איום של כניסה לשנים רבות לכלא.
קובי עצמו, שכבר היה אדם נשוי עם משפחה בזמן הזה, טען שאמנם היו יחסים מיניים עם המתלוננת, אך הם היו בהסכמה. הודאה זו שגם אם מכחישה את האונס, הציגה אותו כבוגד ולא נאמן למשפחתו.
הפרשה הסתיימה לאחר שהמתלוננת החליטה שלא להמשיך בהליך התלונה נגד בראיינט, ככל הנראה, בעקבות הסדר שהגיעו אליו מחוץ לבית המשפט, שבו המתלוננת תגיש תלונה אזרחית ותקבל פיצוי גדול מאד.
שנות הדשדוש הקבוצתי אך גם שנות הפריחה האישית
לאחר שתי האליפויות, לא זכה בריאנט להגיע לשיאי משחק קבוצתיים, אך הגיע ללא מעט הישגים אישיים. במהלך השנים הללו עד לפרישה, חיזק עוד יותר את מעמדו בקרב ציבור האוהדים ובקרב התקשורת. פרשיית האונס לכאורה, נדחקה ולא הוזכרה יותר, הובלט התפקוד שלו כאיש משפחה אוהב ומסור, ההתגייסות שלו "לגדל" שחקנים צעירים, היכולת לקבל הוראות אימון מהמאמן והוא הרחיב עיסוקים מחוץ למגרש ובעולם התרבות (הוציא דיסק מוזיקה, הופיע בסרטים, פרסומות, ראיונות ועוד).
המשחק האחרון של קובי בראיינט
קובי הודיע לעולם ולכל אוהבי הכדורסל על כוונתו לפרוש בסוף העונה של 2015/2016 ולמעשה כך הפכה כל העונה לעונת פרידה. במגרשים בהם היה צפוי לשחק בפעם האחרונה, נערכו טקסי הוקרה ופרידה, שחקנים החליפו חולצות והעונה כולה עמדה בסימן חגיגות פרידה של בראיינט.
במשחק האחרון שלו, אולי באופן סמלי ואולי כי איפשרו לו, קלע בראיינט 60 נקודות, הישג משמעותי יותר מהכל, לסיום של קריירה, למי שנחשב לסקורר עילאי ולספורטאי חסר פשרות ואדם שהשפיע על מיליונים, שחקנים, ספורטאים ואוהבים.
קובי בראיינט והנבחרת האמריקאית הלאומית
עד תחילת שנות התשעים, נאסר על שחקני כדורסל מהנ.ב.א להשתתף בתחרויות. השינוי קרה בשנת 1992 שבה האיסור בוטל והגעתה של נבחרת החלומות הראשונה לאולימפיאדה. מאז, הגיעו יותר ויותר שחקני נ.ב.א וארצות הברית החלה להחזיר לעצמה את המעמד של הטובה ביותר.
בשנת 2004 הפסידו האמריקאים את מדליית הזהב באולימפיאדת סידני, הפסד צורב והם תכננו לחזור בכל העוצמה באולימפיאדה הבאה בבייג'ין.
קובי בראיינט הצטרף לנבחרת בשנת 2006 אך מכיוון שנפצע לא לקח חלק באליפות העולם בשנה זו, אך כן הגיע ב-2008 לבייג'ין והוביל את הנבחרת לזהב. אירוע אחד, ממשחק הגמר, מלמד בדיוק מהי אותה מנטליות ממבה שחורה של חוסר רחמים ונחישות למטרה.
במשחק הגמר שיחקו האמריקאים נגד ספרד, שבנבחרת שלה שיחק חברו הטוב של קובי מהלייקרס פאו גאסול. טרם המשחק, אמר קובי לשחקנים שמיד בתחילת המשחק, הוא מתכוון להפיל את גאסול. אף אחד לא האמין שהוא יעשה דבר כזה מתוכנן לחבר שרק זכה איתו באליפות הנ.ב.א. המטרה של קובי הייתה להעביר מסר לשחקנים בשני הצדדים שאין דבר כזה חברות על המגרש ושהוא יעשה הכל כדי לזכות. ואכן בתוך הדקה הראשונה, קובי רץ ופשוט נכנס בפאו והעיף אותו לרצפה. המסר נקלט והנבחרת האמריקאית זכתה באליפות.
קובי הגיע גם למשחקים של 2012 בלונדון וגם שם זכה בזהב עם הנבחרת האמריקאית.
היכל התהילה ומותו הטראגי
באפריל 2020, ארבעה חודשים לאחר מותו בגיל 41 בתאונת המסוק, נכנס קובי בראיינט להיכל התהילה של הנ.ב.א. מותו הפתאומי בנסיבות נוראיות, היכה את העולם בתדהמה ובמהלך השנה נערכו אירועי הוקרה, זיכרון ואין ספור מחוות גדולות וקטנות.
ארגון הלייקרס שבו החל וסיים בראיינט את הקריירה הנציח את בראיינט בפסל, המציג את התנועה שעשה בעת המשחק האייקוני של 81 הנקודות בניו יורק.
סיכום על חייו ומותו של קובי בראיינט
קובי בראיינט, ללא ספק, מגדולי השחקנים ששיחקו את משחק הכדורסל, השאיר אחריו מורשת של אהבה למשחק ואת מנטליות הממבה השחורה של מוסר עבודה ומחויבות לעשות את הדברים הכי טוב שאפשר ובכל מחיר.
נראה שהוא הצליח לממש את אחד הציטוטים שלו "הדבר החשוב ביותר הוא לנסות לתת השראה לאנשים כדי שהם יוכלו להיות מצוינים במה שהם רוצים לעשות"
דרגו אותנו
0 / 5. 0